פסק-דין בתיק על"ע 1364/04

השופטת ע' ארבל:

1.        ערעורו של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב (להלן: הוועד המחוזי) על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (להלן: בית הדין הארצי) בעניינו של המשיב, עורך-דין יוסף סלוביק. בפסק דינו של בית הדין הארצי הוחלט לקבל בחלקו את ערעור הוועד המחוזי - להאריך את עונש ההשעיה על תנאי של ששה חודשים שנגזר על המשיב על-ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין לתשעה חודשים על-תנאי וכן להגדיל ב-3,000 ש"ח נוספים את סכום הפיצויים שעל המשיב לשלם למתלוננת.   

           הוועד המחוזי, באמצעות עורך-דין ויצמן, קובל על קולת העונש שנגזר על המשיב ועותר להחמרתו, בהתחשב בחומרת העבירות ובצורך לשמור על טוהר מחנה עורכי הדין. העונש ההולם לדעת המערער הינו הוצאה מן הלשכה בהתאם לסעיף 68(5) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין). ולחלופין, השעיה לשנים ארוכות על-פי סעיף 68(4) לחוק.

2.        עיקרי העובדות הצריכות לעניין. המשיב, עורך-דין במקצועו מזה כ-6 שנים, יצג את המתלוננת, גב' עליזה מרקוביץ, בתביעת מזונות נגד בעלה. במסגרת הסכם גירושין בין המתלוננת לבעלה נפסקו לה בשנת 1994 דמי מזונות, אשר שולמו לה באופן סדיר. בשנת 2001 הסמיכה המתלוננת את המשיב לייצגה בתיק הוצל"פ לתשלום דמי המזונות. על פי האמור בכתב הקובלנה נגד המשיב, הוא דווח למתלוננת כי נפסק לזכותה סכום של 4,277 ש"ח שבטעות לא נכלל בקרן החוב המקורי. במהלך התקופה שבין פברואר 2001 לאוגוסט 2001 גבה המשיב באמצעות לשכת ההוצל"פ סכומי כסף בסך של 1,357.42 ש"ח מידי חודש בחודשו. כך, שמונה פעמים. עם זאת, למרות הגביה כאמור, המתלוננת לא קיבלה סכום כסף כלשהו מהמשיב עד להגשת התלונה על ידה לוועד המחוזי במרס 2002. עוד צוין בקובלנה שקודם לכן פנתה המתלוננת למשיב לברר את סיבת השיהוי בתשלום המזונות והמשיב הסביר לה כי בעלה לשעבר מסרב לשלם את דמי המזונות מכיוון שביקשה את ההחזר הכספי כפי שנתבע על ידה. ההסבר שניתן על ידי המשיב לא היה אמת. המתלוננת פנתה ללשכת ההוצל"פ ואז התברר לה כי המשיב גבה את כל הסכומים ששולמו על-ידי גרושה. מששבה המתלוננת ופנתה למשיב, נענתה על ידו כי לזכותה סכום של 2,300 ש"ח בלבד, בעוד שבפועל, הסכום שגבה היה גבוה בהרבה. המתלוננת הציגה למשיב דף ובו פרוט חשבון שקיבלה בלשכת ההוצל"פ והמשיב השיב לה כי בלשכת ההוצל"פ יש אי סדרים. לאחר דין ודברים בין המתלוננת למשיב נתן לה המשיב שיק על סך של 4,071 ש"ח המכסה  תשלום דמי מזונות לשלושה חודשים בלבד. המשיב קיבל סכומים נוספים לאחר הגשת התלונה אך גם אלה לא הועברו על ידו למתלוננת. עד מועד הגשת התלונה לא שילם המשיב למתלוננת סכומי כסף נוספים ולא השיב לפניות הוועד המחוזי אליו בעניין.

3.        בקובלנה יוחסו למשיב העבירות המשמעתיות הבאות: עיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות ואי דווח על פקדונות בניגוד לסעיפים 40, 42 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין; עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 וסעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין; עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין; עבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין, על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין.

           המשיב הורשע על-פי הודאתו בעובדות כפי שפורטו בקובלנה, הביע חרטה על מעשיו והחזיר את הסכומים שעיכב תחת ידו למתלוננת. בית הדין המשמעתי המחוזי גזר עליו עונש של השעיה על-תנאי לתקופה של ששה חודשים בתנאי שלא יעבור עבירות משמעת מסוג העבירות נשוא הקובלנה למשך שלוש שנים וכן חייב אותו בתשלום של 5,000 ש"ח למתלוננת ו-5,000 ש"ח ללשכת עורכי הדין.

4.        הוועד המחוזי הגיש ערעור על קולת העונש. במסגרת הדיון נשמעה המתלוננת, בנוסף לטענות שהועלו על ידי בא-כוח הלשכה, עורך-דין בר חיים, ועל ידי המערער. בית הדין הארצי החליט להגדיל את תקופת ההשעיה על תנאי מששה חודשים לתשעה חודשים בתנאים שקבע בית הדין המשמעתי המחוזי והורה על הגדלת סכום הפיצויים למתלוננת ב-3,000 ש"ח נוספים. שאר חלקי גזר-הדין נשארו בעינם.

5.        בערעורו בפנינו על קולת העונש שנגזר על המשיב, טוען הוועד המחוזי כי עונש השעיה על-תנאי מעיסוק בעריכת דין אינו הולם את נסיבות המקרה ואת חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, ומחטיא את מטרות הענישה המשמעתית. המשיב גבה כספי מזונות ומעל בכספי פקדון, מעשים שהם מהחמורים לגבי עורך-דין. האינטרס הציבורי והצורך לשמור על טוהר מחנה עורכי הדין, רמתו ושמו הטוב, ובעיקר הבטחת האמון שהציבור רוחש למקצוע עריכת הדין, מחייבים הוצאת המשיב מלשכת עורכי-הדין, ולחילופין השעיה בפועל לתקופה ארוכה.

           המשיב שטען לעצמו בערעור, מבקש שנשאיר את העונש שנגזר על ידי בית הדין הארצי על כנו. לדבריו מדובר במעשים שמקורם באי סדרים במשרדו בשנתו הראשונה כעו"ד עצמאי. מאז הוא מנהל את משרדו בהקפדה. לדבריו, במשרדו מועסקים ארבע עובדים, מהם שני עורכי דין, הוא עצמו מנהל תיקי פרוק והנזק שעלול להיגרם למשרד ולו כתוצאה מהשעיה בפועל הוא בלתי ניתן לתיקון. המשיב מפנה לפסק-דינו של בית משפט זה, מפי השופטת ט' שטרסברג-כהן בעל"ע 4498/95 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד רוכברג, (טרם פורסם, ניתן ביום 26.10.99) שהקל עם עורך-דין שלא עמד בתשלום דמי שכירות משום מצוקה כלכלית, זיכהו מעבירה של התנהגות בלתי הולמת והרשיעו באי מתן תשובה לוועד המחוזי. בית הדין  הסתפק בעונש של שלושה חודשי השעיה בפועל לצד השעיה על-תנאי. בית המשפט קבע שאין מקום בעניין זה לקבוע כלל גורף, לפיו כל אימת שנמנע עורך-דין מכיבוד חיוב כספי שהוטל עליו בפסק דין אזרחי, יש בכך משום התנהגות שאינה הולמת ויש לבחון בכל מקרה מה הן הסיבות בעטיין לא שולם החוב והאם יש באי כיבוד פסק הדין, בנסיבות העניין, כדי להצביע על חוסר הגינות ועל חריגה מכללי ההתנהגות המקובלים ולהטיל דופי בעורך הדין. אומר כבר עתה, שאני מסכימה עם האמור אלא שעובדות המקרה ונסיבותיו אינן תואמות לעניינו של המשיב.

           טענה נוספת בפי המשיב הינה, כי עורך-דין בר חיים שייצג את הלשכה בבית הדין המחוזי ובבית הדין הארצי השאיר את תקופת ההשעיה לשיקול דעתו של בית הדין ומכל מקום לא ביקש הרחקה מהלשכה ולא תקופת השעיה ממושכת. לכן מבקש הוא שלא נתערב בעונש שהושת עליו, או לחילופין, לא נחמיר מעבר למה שביקש נציג הלשכה בבית הדין המחוזי.

           עוד אציין שהמשיב מביע חרטה ומדגיש שהוא קיבל על עצמו לעמוד בתנאים שנגזרו עליו במסגרת גזר-הדין. המשיב שב וציין כי עריכת דין היא משלח ידו היחיד ועל-כן עונש השעיה בפועל, אם ייגזר עליו, לא יהיה ראוי בנסיבות ולא יהיה מידתי.

6.        שמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בפרטיכלים, בטיעונים בפני בית הדין ובגזרי-הדין של בתי הדין למשמעת בשתי הערכאות. שקלנו את מכלול נסיבות העניין ובאנו למסקנה שיש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו המשמעתי של המשיב על דרך של הטלת תקופת השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין. להלן יפורטו הטעמים העיקריים שביסוד הכרעתנו.

7.        העבירות שיוחסו למשיב הן עבירות חמורות. עבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות ואי דווח על פקדונות הן מהעבירות החמורות בהן עלול עורך-דין להיכשל. חמור הדבר שבעתיים כאשר מדובר בכספי מזונות ששולמו לאשה ולילדיה ולא הגיעו ליעדם. כאשר מדובר בעורך-דין שאמור להיות "מגינם של המתלוננת וילדיה", בו שמו את מבטחם. זאת, בהאמינם שהוא ימלא חובתו כלפיהם בנאמנות, באמונה, כמתחייב מתפקידו ומחובותיו המקצועיים.

           המשיב הגדיל לעשות בהטעותו את המתלוננת ובנסותו להסביר לה את התקלה כדבריו "באי סדרים בהוצל"פ". גם כשהשיב כספים למתלוננת עשה זאת רק לגבי חלק מהכספים ואת היתרה שילם כאמור רק לאחר שהוגשה התלונה. הוא התעלם ממצוקתה, מפניותיה, ניסה למנוע התשלום בכחש וגם מפניות הוועד המחוזי התעלם.

           חוסר תם לב אפיין גם את התנהלותו בהמשך ההליכים וגם בטיעון בפנינו. המשיב ציין שאין לו הרשעות נוספות מאוחרות לקובלנה, אך לא הזכיר שהורשע בעבר על פי הודאתו בעבירות שפורטו בקובלנה, בהן הגיע ביום 15.5.02 להסדר טיעון עם הוועד המחוזי שאושר על-ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין. המשיב נדון לנזיפה ולקנס בסך 5,000 ש"ח. זאת ועוד, בהתייחסו למעשים נשואי הערעור, ציין שסיבתם באי סדרים במשרדו וציין כי לא כשל יותר מזו הפעם האחת שהיא נשוא ערעורנו, מה שיצר את הרושם שמדובר במעידה חד פעמית ולא כך הוא. למעשה, הדברים מצביעים על כך שגם היום המשיב לא הפנים את חומרת מעשיו וכי חרטתו אותה הביע בפני בית הדין, ספק רב אם כנה היא ואמיתית. הוא לא הקפיד לדייק בדבריו ולכן קיים למעשה חשש אמיתי שמא יחזור ויכשל במעשים דומים וחלילה יפגעו לקוחות נוספים בעתיד.

8.        המעשים של המשיב כפי שתוארו, דבק בהם פגם מוסרי קשה, והדברים חמורים במיוחד כאשר הפסול דבק במעשיו של מי שנמנה עם קהיליית עורכי-הדין, אלה המשתייכים למערכת מקצועית השואבת את יוקרתה ומעמדה מאמונו של הציבור בכלל וציבור הלקוחות הנזקקים לשרותיו בפרט. עונש ההשעיה על תנאי שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת המעשים, חורג באופן משמעותי מפסיקת בית הדין ובית המשפט בעבירות מסוג זה, ובמיוחד מתעלם מהחומרה המיוחדת שבה יש לראות את מעשיו של המשיב.

           אמצעי המשמעת הננקטים כלפי עורך דין צריכים לשמש אמצעי שמטרתו למנוע פגיעה בתדמית לשכת עורכי הדין, במיוחד כאשר דבק במעשים פגם מוסרי והם עשויים לפגוע באמון הציבור במקצוע עריכת דין ובעוסקים בו (ראו דברי השופטת פרוקצ'יה בעל"ע 3467/00 הוועד המחוזי נ' צלטנר מיכאל, עו"ד, פ"ד נו(2) 895, עמ' 901-900 וההפניות שם).

9.        עמדת הוועד המחוזי בדבר חומרתן של העבירות והצורך להחמיר בענישה מקובלת עלינו. אף אנו סבורים שלא ניתן להקל במעשיו של המשיב וכי הנסיבות מצדיקות השעיה מעיסוק במקצוע עריכת הדין לתקופה ארוכה. למרבה הצער בחר המשיב להתחיל את דרכו כעורך-דין עצמאי בעיכוב כספי לקוחות ובהטעיית המתלוננת שנזקקה לכספי המזונות ששולמו לה ולילדיה על ידי גרושה.

           הטענה כאילו מדובר באי סדרים אינה מקובלת עלינו וסותרת את הודאתו של עורך-דין סלוביק בבית הדין המחוזי. כאמור, המשיב לא דייק, וזה בלשון המעטה, גם לגבי עבירותיו הנוספות וכאמור הורשע ונדון בהסדר טיעון בעניין אחר.